לא ממקום אמיץ, הרואי ומלא שליחות

יובל קדרי | עמיתים 13׳ | מדריד

פורסם בינואר 2024

קוראים לי יובל קדרי, אני בן 27, מירושלים במקור, לומד משפטים באוניברסיטת תל אביב, כרגע בחילופי סטודנטים במדריד. 

בשבת השחורה, בזמן שכל זה קרה, הייתי בחילופי סטודנטים במדריד. בערב שלפני כן, עוד אירחתי חברים אירופאים וישראלים לארוחת שבת בדירה שלי, והתלבטנו אם לצאת למסיבת זריחה ביער מחוץ לעיר. למען האמת, באותה נקודת זמן, קיוויתי לגלות את התרבות הספרדית, ללמוד שפה חדשה ולטמון את הראש בחול מהסכסוך הישראלי פלסטיני, מהשירות הצבאי שלי שהכביד עליי מאוד, ובעיקר מהסכסוך הפנימי בישראל שגרם לי למבוכה עמוקה ומועקה כבדה.

הרגשתי באותם ימים שישראל היא ספינה טובעת, ושלא מספיק שנאלצנו לחיות על חרבנו ולהילחם בלי הפסקה, הגרועים באויבים שלנו הם אנחנו עצמנו. הנחמה היחידה שלי ביחס לישראל הייתה, שחשבתי ועודי חושב, שהעולם כולו צועד עכשיו על פי תהום. איזו נחמה ותקווה מוזרה... ככה זה שהפופוליזם עולה ומשתלט מצד אחד, שהפייק ניוז והרשתות החברתיות בולעות אותנו מצד שני, שמזג האוויר מתחמם ולאף אחד לא אכפת, ובכל רגע נתון מסוכן להיות יהודי בעולם. ככה חייתי לי מיום ליום במדריד, על הקו העדין בין רצון עמוק לברוח לאי בודד, לבין גאווה בישראליות שלי וגעגועים חזקים הביתה. בשבת השחורה, כשכל זה קרה, הייתי שרוי עמוק במחשבות קיומיות על הזהות שלי ובחיפוש אחר תשובה.

באותו יום שזה קרה, לא הופתעתי. קיבלתי שיחת טלפון מבוהלת מהמפקד שלי בשעה 7:00 בבוקר, ותוך כדי ששאל אותי אם שמעתי מה קרה, פתחתי את החדשות והבנתי שהתרחיש שתיארו לנו באימונים הגרועים ביותר התממש. הבנתי שכמו שחשבתי אז כשהתאמנו, מדובר במשימה בלתי אפשרית ונוראה, אבל שבניגוד למה שכולם אומרים על מחדל מודיעני, זה היה כל כך ברור ובלתי נמנע.

יום אחר כך גיליתי שאריה, לוחם שהיה חייל שלי בעבר ונשאר כקצין ביחידה –  נהרג. לא הבנתי איך זה שהאנשים הכי רעים ושחורים בעולם, יכולים לקחת אדם כל כך יפה וטהור.

יום אחר כך גיליתי איך חרדה קיומית מרגישה, וכמה מוזר להיות בטוח פיזית בשמש הנעימה בגינות הארמון של המלך במדריד, אך בכל זאת להרגיש נרדף ובלי מקום בעולם.

די מהר (ולא מבלי להסס), הבנתי שאני אורז את כל החלומות לתוך מזוודה וחוזר מספרד למילואים. אבל חשוב לי להגיד שלא ממקום אמיץ הרואי ומלא שליחות. חזרתי לארץ כי צריכים אותי פה (גם אם לא ממש חייבים), כי למות זה לא גרוע כמו לחיות עם עצמך אחר כך ולהתחרט שלא פעלת היכן שיכולת לפעול, כי הזהות שלי ישראלית מכדי שאוכל לברוח לאי בפנמה ולטמון את הראש בחול, כי גם אם ישראל היא מקום גרוע לחיות בו היא המקום הכי פחות גרוע כרגע בעולם מבחינתי, כי להיות ביחד עדיף על להיות לבד ובבית 

יש אנשים שאני אוהב כמו שלא אהבתי מעולם, כי לתת מעצמך ולצאת מעצמך יכול לגרום לסיוט הזה להרגיש קצת פחות כואב ולחדרה הקיומית להירגע, כי אריה היה כל כך טוב ומה שקרה בשבת הזאת כל כך שחור ושגוי.