לפתח אצל ילדיי תחושת חוסן, מבלי שיפתחו אדישות

פליאה גיליס יוסף 07'

מרץ 2026, תל אביב

שמי פליאה, אמא של תבור (8), כליל (5) ומטר (2), שנולד שבועיים לאחר ה-7 באוקטובר וכל חייו, למעשה, רצופים בגלי מלחמה. אני ובן זוגי, אורי, מוצאים את עצמנו בשנתיים האחרונות בתמרון מורכב בין הבית, העבודה והמילואים שלו. אני מתמחה בהרדמה באיכילוב, שכרגע פועל במתכונת חירום מתוך חניון תת-קרקעי.הימים והלילות שלי מעורבבים זה בזה גם בשגרה, שכן כרופאה מתמחה אני מוצאת את עצמי בתדירות גבוהה ערה כמעט 26 שעות ברציפות. בשבועיים האחרונים העומס גבר: יש צורך לגבות קולגות שיצאו למילואים, ובהיעדר מסגרות לילדים, גם הזמן בבית קיבל צורה אחרת. לאור העבודה בבית החולים, לעיתים אני מרגישה שהעולם האזרחי חצי-נעצר בעוד שאנחנו ממשיכים לרוץ קדימה, מתוך רצון מתמיד להחזיק את הכל מתפקד כראוי. בשבוע הראשון היינו במין מירוץ של התכנסות ודריכות שיא, אולי אפילו עודף אדרנלין. יש אזעקות כל הזמן באזור שלנו ולא מעט פגיעות ישירות, כך שהרפלקסים של התנהלות בעת אזעקה פועלים חזק. יש משהו כמעט מבהיל בלראות איך שלושת הילדים שלנו יודעים תמיד לבדוק איפה נמצאים המקלטים והמרחבים המוגנים בכל מקום, ובמיוחד בקרבת הבית. בשבוע השני החלה לחלחל ההבנה שזהו מרתון, לא ספרינט. השגרה החדשה של עבודה מתחת לאדמה בבית החולים הופכת ל"נורמלי" החדש. אבל העומס הרגשי מצטבר. אני כותבת את המילים האלה אחרי תורנות ועוד לילה של אזעקות, כשאני עייפה מאוד ומוצפת בלא מעט מחשבות על ההתמודדויות שהחיים מזמנים כרגע: המעברים החדים מרגעי קצה בבית החולים ובחדרי הניתוח אל נוכחות אמיתית בבית; הצורך לתווך את המצב לילדים והניסיון לייצר קצת סדר, רוגע ואיזון ביום-יום (בחלונות הזמן בין משברים וריבים תדירים). אחד האתגרים המורכבים ביותר עבורי הוא הניסיון לפתח אצל ילדיי תחושת חוסן, מבלי שיפתחו אדישות. בימים רוויי אזעקות ופחד אמיתי, חשוב לי שיחושו גאווה על העשייה שלנו ועל הערבות ההדדית בחברה שבה הם גדלים – שירגישו חלק ממשהו גדול ומשמעותי. מצד שני, כאמא, זה מטריד אותי עד עמקי נשמתי. אני חרדה מהיום שבו ה"חירום" יהפוך עבורם לשגרה מוחלטת. זה לא מצב הגיוני, שילד יודע מה המשמעות של כל צליל אזהרה וצופר וכיצד לפעול. איני רוצה שהם יתרגלו למציאות הזו, שיחשבו שמלחמה היא מצב טבעי או שזהו נוף ילדות נורמלי. המאבק הגדול שלי הוא לשמור להם על היכולת לחלום על שלום ועל שקט. באווירה הנוכחית, אני מתפללת שיזכו לגדול בתחושה שהם חלק מהסיפור האנושי הרחב, ולא יחושו מצומצמים בשל התקופה המורכבת והממושכת הזו.