מאה ועשרה סיפורים נכתבו ב"יומן מלחמה" מאז שהתחיל, ממש כמה ימים לאחר ה-7 באוקטובר 2023. מה שהתחיל כניסיון להביא את המציאות הישראלית לקהילת הבוגרים בצפון אמריקה, הפך ליומן קולקטיבי של בוגרים ובוגרות מהארץ ומעבר לים.  

הקולות המגוונים שעלו מהשטח מספרים יחד את התקופה, כל אחד מתוך החוויה והחזית האישית שלו: בהורות ובמילואים, בחינוך ובקמפוסים האמריקאים, במרחב הטיפולי, המשפטי, בעולם התקשורת ועוד. הם גם משרטטים ציר זמן ומסמנים רגעים בתוך שלוש שנים של מלחמות: הימים הראשונים שאחרי הטבח, המאבק על החטופים ורגעי חזרתם, חילופי השלטון בארה"ב, איראן הראשונה, איראן השנייה. 

ה-7 באוקטובר הוא קודם כל יום זיכרון ליום הנורא ההוא, אבל הוא גם קו פרשת מים. לא יכולנו לדעת אז אילו שנים עוד צפויות לנו וכמה עומד להשתנות בחיינו ובחייהם של יהודים בצפון אמריקה וברחבי העולם. גם הפרויקט עצמו השתנה לאורך התקופה ולאורה: מעדויות שכתבו הבוגרים לראיונות שנועדו לעזור להם למצוא את המילים ואף להבין בעצמם מה עברו בשנים האלה. המשימה להביא את סיפורי הבוגרים במלואם ובקול צלול נתקלה לעיתים במציאות מאתגרת, ובשלב מסוים אף הסרנו בדיעבד חלק מהסיפורים מהאתר האמריקאי כדי להגן על זהותם של משרתי מילואים ששיתפו בחוויותיהם בצה"ל. גם זה ביטוי לרוח התקופה: הרצון לספר, לצד ההבנה שלא תמיד אפשר להגיד הכל.

כעת, לאחר שלוש שנים, אנחנו חותמים את פרויקט "יומן מלחמה", מוסיפים עוד 9 סיפורים ליומן מהשנה החולפת, אבל הסיפורים אינם נחתמים. חלקם עוד נכתבים בחזיתות השונות שטרם נסגרו. חלקם עוד מחכים למילים, לעיתוי הנכון. מי ייתן והקהילה הזו תמשיך להיות מרחב קשוב שבו אפשר לספר אותם, מָקוֹם שָׁקֵט עָלָיו תּוּנַח הַנֶּפֶשׁ. 

תודה לכל הבוגרים והבוגרות ששיתפו בכנות, באומץ, לעיתים בכאב. להקשיב לכם הייתה זכות של ממש. ותודה לכל מי שקרא והחזיק איתנו את המרחב הזה לאורך הדרך.

​

ליסה שפר 04', עורכת יומן מלחמה